אנורקסיה הינה אחת המחלות הנפשיות הבודדות, העלולה – בלא מתן טיפול רפואי הולם בעיתו – להוביל אל המוות. מחלה זו פוגעת בעיקר בנערות מתבגרות ובנשים צעירות (בטווח הגילאים של 13-25).
שורש המחלה נטוע ברעיון מוערך-ביתר (overvalued idea בלועזית), לפיו האישה הצעירה החולה רואה את גופה כמלא בהגזמה, וכי גזרתה אינה עומדת בסטנדרטים הקיימים כיום בחברה.
גורמי השפעה נוספים על אנורקסיה נעוצים בהאכלה כפייתית בגיל הרך, ואף בפרסום באמצעי התקשורת, המקדש אופנה לנשים רזות במיוחד והמציג על גבי דפי ז"ורנלים למיניהם דוגמניות דקיקות שנראות כמו עלה חסה בסתיו. יצוין, כי גם "תרומתן" של חנויות לבגדי נשים באה לידי ביטוי – אם אין האישה נראית כשלד מהלך, סיכויה למצוא פריט לבוש הולם למידת גופה קלוש ביותר.
עם קבלת ההחלטה הנערה מפסיקה לאכול. אם תאולץ ליטול מזון, או במקרה שתישבר – תביא את עצמה לידי הקאה. עם חלוף הזמן, ההקאות תהפכנה לרפלקסיביות, ואף אם תבקש הנערה להביא הרזיה כפויה זו לסיומה, ההקאות תמשכנה.
מתסמיני האנורקסיה: שינויים הורמונאליים ומטבוליים, הפסקת המחזור החודשי, מתרחשים שינויים ניווניים-דיסטרופיים באיברים הפנימיים בגוף. בשלב זה, המחלה מגיעה לנקודת האל-חזור, וללא התערבות רפואית אינטנסיבית עלולה להוביל אל המוות.
הנערה החולה באנורקסיה לא תשתף אנשים אחרים בתוכניותיה, וכשתישאל ישירות – לעולם לא תודה בנקיטת צעדים הרסניים כלפי עצמה (לא מתוך רצון לשקר, אלא מפני שהיא משוכנעת שאצלה הכל בסדר).
ערמת הקללה הזאת של ימינו כרוכה בחוסר הדריכות, הן – מצד ההורים, והן – מצד הרופאים: לא עולה בידם של האחרונים לאבחן נכונה את המחלה אפילו במקרים, בהם העובדות זועקות לשמיים! כך לפני 20 – 30 שנה לא שיערו, כי קיימת אפשרות של שימוש בסמים אצל בני הנוער, גם כאשר ההורים הבחינו בהתנהגות חריגה אצל ילדיהם.
אם הבחנתם בכך שבתכם מתחמקת באופן שיטתי מאכילה באמתלות שונות, שהיא חלשה, חיוורת, מקיאה לפרקים, יורדת במשקל מסיבות לא ברורות, אינה משתמשת בתחבושות וניכר שמחזורה החודשי לא הופיע במהלך תקופה ממושכת – מוכרחה להידלק אצלכם נורה אדומה, ויש לחשוד באנורקסיה. עלינו, כהורים, לזכור, כי סכנת הופעתה של מחלה נוראית זו קיימת תמיד. הרי אנו רואים את מה שאנחנו יודעים, במקום לדעת את מה שאנחנו רואים.
בולימיה הינה הפרעה נפשית המתבטאת בהתקפי זלילה בלתי נשלטים, בהם האדם הסובל ממחלה זו מרוקן את תכולתו של המקרר בזמן קצר ביותר, ולאחר מכן – נרגע זמנית. לעיתים, הבולימיה הינה מחלה העומדת בפני עצמה, אך במרבית המקרים חוברת היא אל "אחותה", ושתיהן יחדיו יוצרות צמד של אנורקסיה-בולימיה, בעוד ששלבי ההרכב מתחלפים לסירוגין, לפי הסכימה הבאה: הרעבה – התקף זלילה – הקאה – הרעבה.
אנורקסיה-בולימיה יכולות להופיע כמחלות נפרדות או, לחילופין, להתבטא כסימפטומים במקרים של מניה-דפרסיה וסכיזופרניה. ברצוני להקדים ולהזהיר – הניסיון לשכנע אנשים הסובלים מאנורקסיה לאכול או להאכילם בכוח הינו חסר תועלת לחלוטין.
חולים אלה מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות, או ביחידות מיוחדות לטיפול באנורקסיה-בולימיה, בהן הם מקבלים טיפול אינטנסיבי מקיף, הכולל הזנה תוך-ורידית, תרופות פסיכיאטריות, פסיכותרפיה. לאחר מכן מחכה לחולה שיקום לטווח ארוך, כאשר סכנת הישנות המחלה רודפת את החולה המבריא.
לחילופין, קיימת גם דרך אחרת לטיפול במחלה, והיא דרכו של הטיפול ההומיאופתי, אשר נבנה באופן אינדיבידואלי בהסתמך על המאפיינים הגופניים, המנטאליים והרגשיים של המטופל. הטיפול ההומיאופתי באנורקסיה ו/או בולימיה ישנה את ההבניות הנפשיות, ישחזר את הרקמות הפגומות שבגוף, ויוביל להחלמה יציבה. אין המדובר בנס, אלא בניסיון טיפולי מצטבר!
